שביבי אש
לסדר במדבר

איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו (ב, ב):

במדרש רבה (במדב"ר ב, ב): הדא היא דכתיב נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול וכו' (תהלים כו ו) עיי"ש.

ואמר רבנו (נ"י) [זצ"ל], כי המדרש רצה להורות לנו ההבדל בין הדגלים אשר על פיהם יסעו נגד בני ישראל למסעיהם ובין הדגלים אשר יציגו על נס כל לשונות הגוים ביום תרועה ומלחמה. כי להם הינם רק לאות למען ידעו כל בני החיל איש איש מקומו תחת דגלו וילכו כל אנשי המלחמה סדרים על צבאותיהם, ולכן בעת אשר יחלקו את חבל הצבא לפקודיהם, לא יבקרו את האנשים לבית אבותם רק מן הבא בידם ראשונה יחצו אותם לשרי האלפים ולשרי המאות. לא כן יסעו בני ישראל לדגליהם, כי אם איש איש על משפחתו ילכו ויסעו, וישראל שוכן לשבטיו, לסמה בית אבותיו, ואז ישכון ה' כבוד בתוכם, ובתלמוד (יבמות מב ע"א) דרשו: "להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך" (בראפית יז, ז), "להבחין בין בן ט' לראשון ובין בן ז' לשני" ופירש רש"י: "שאין השכינה שורה אלא על הוודאים שזרעו מיוחס אחריו".

ולכן אמר: "איש על דגלו באותות לבית אבותם", כי אין די באותות לבד רק יהיו - "לבית אבותם" ולמקור מחצבתם, וכן לא יעשו מלומדי מלחמה מושכי קשת גבורים, לכן מפרש במדרש: הדא הוא דכתיב: נרננה בישועתיך ובשם אלקינו נדגול, כי אלה ברכב ואלה בסוסים יערכו מלחמה, אבל אנחנו בשם אלהינו נזכיר, והוא יתן את משכנו בתוכנו, וע"כ באותות לבית אבותם יסעו וילכו מנגד סביב לאוהל מועד, אשר שמה כבוד ה' נראה על הבית הגם אוה למושב לו, וד"ל.

ואלה תולדות אהרן ומשה ביום דבר ה' את משה בהר סיני (ג, א):

ברש"י: ואינו מזכיר רק בני אהרן ונקראו תולדות משה לפי שלמדן תורה וכו'.

ויש לשאול, הלא משה למד את התורה עם כל ישראל וכולם בניו יקראו, ולמה תלה רק בני אהרן לבניו?

ועל "ביום דבר ה' את משה" פירש רש"י: "נעשה אלו התולדות שלו שלמדן מה שלמד מפי הגבורה", וגם ע"ז קשה, כי היה לו לומר ביום דבר משה את בני אהרן? אבל לולי דברי רש"י היה נראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] לומר, כי לכן יחשבו בני אהרן גם לבני משה, יען המה הלכו למות תחת משה ואהרן ביום כלות משה להקים את המשכן, והמה העריצו את קדוש ישראל כאשר אמר אז משה אל אהרן (ויקרא י, ג) : הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש, "יודע הייתי שיתקדש הבית מיודעיו והייתי סבור או בי או בך" (ויק"ר יב, יב), הלא ככה אמר לו ה' ביום צוותו לעשות את הבית (שמות כט, מג): ונועדתי לך שמה "ונקדש בכבודי", וא"כ נדב ואביהוא מתו חלף משה ואהרן בהקריבם אש זרה, ואם הבן הוא כרעיה דאבוהא יען ממנו יבנה גם אביו אחרי מותו ולא תכבה גחלתו, מי אשר ימות תמור רעהו, הלא בן יחשב לו כי הוסיף לו חיים.

וזהו אמרו: "אלה תולדות אהרן ומשה", יען הם גם בני משה, כי – "ביום דבר ה' את משה בהר סיני", הוא העת אשר אמר: "ונועדתי לך שמה ונקדש בכבודי", אלה נכנסו תחתיו, לכן בניו המה, כי משה נשאר בגללם בחיים ודו"ק.