שביבי אש
לסדר בהר

וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו (כה, יד):

ברש"י: זו אונאת ממון.

ולמטה כתב (פסוק יז): "ולא תונו איש את עמיתו", ופירש רש"י: "כאן הזהיר על אונאת דברים, ולכך נאמר ויראת מאלהיך כי הוא יודע דבר המסור ללבבות" ופלא הוא, כי על מש"כ וכי תמכרו ממכר אומר במדרש רבה (ויק"ר לג, א) הדא הוא דכתיב (משלי יח, כא): "מות וחיים ביד לשון וכו' ", וא"כ הוא מפרשו על אונאת דברים, וזה אינו, יען הכתוב מדבר ממכר בפועל.

אבל נראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] בכוונת המדרש, כי הנה יש לשאול למה אמר: וכי תמכרו ממכר, והיה לו לומר: וכי תמכרו דבר או חפץ, יען שם ממכר יבוא על החפץ ע"י המכירה ולא יפול עליו שם זה עד שנמכר? ועיין מלבי"ם בכללים שלו. גם יש לשאול, למה לא אמר: או תקנו כמו שאמר: תמכרו, ואמר: או קנה?

ולכן מפרש המדרש, כי דבר גדול רצתה תורה להשמיענו בלשונה הזהב, והוא כי אם ידע הלוקח כי אין לכסף מוצא למוכר וכי נאלץ הוא לתת בכסף את חפציו, אל יבקש אותם למטה ממהירם, וכן המוכר, אם ידע כי הלוקח חפץ מאוד לקחת ממחרו, אל יבקש כסף משנה בעד מרכולתו. והנה אם המוכר מוכרח למכור אזי "מכור" שמו נקרא, כי חפיצים הללו עומדים מוכן לזה לתתם לכל שואל ומבקש בעד מחיר מה – [ועיין בדברי רבנו (נ"י) [זצ"ל] בפ' משפמים בזה], ולכן אמר: וכי תמכרו "ממכר" – אשר הוא מכור כבר, כי ימוך המוכר. או "קנה" מיד עמיתך, אמר בנין המקור, שהוא מורה על התמדת הפעולה על העבר ועל העתיד, יען כי הלוקח כבר קנה טרם בא לעמק השוה עם המוכר, וכל אשר ישאל ממנו יתן לו, ועל זה יזהיר: "אל תונו איש את אחיו", שלא יתהלך בערמה עם עמיתו.

והנה אמרו בתלמוד (ב"ק ז ע"א): הרי שהיו לו בתים שדות וכרמים ואינו מוצא למוכרן, ופריך היכי דמי, ומסיק איידי דעייל ונפק אזוזי זל ארעיה, הרי שעל אשר גילה סודו לאחרים את עניו ודחקו ירדו שדותיו משווים ואוזל להם. וע"ז כונן המדרש ויאמר: "החיים והמות ביד הלשון", כי אם ישמור פיו ולשונו מלהודיע לאחר את הלחץ זו הדחק אשר הוא בה, לא היה ממכרו נקרא "מכור" טרם מכר אותו ודו"ק.

והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי ובכל ארץ אחוזתכם גאולה תתנו לארץ (כה, כג-כד):

ויש לדקדק האי קרא מאי בעי הכא, הלא פה כל הפרשה מדברת משמיטת הארץ.

ואמר רבנו (נ"י) [זצ"ל], כי גם זה ירמוז על השמימה, ואומר: כי הארץ לא תמכר לצמיתות, למען יעבדו בה תמיד, אך – לי הארץ, וגרים אתם בה ושבתה שמיטה לה', ותושבים אתם, אך עד שאחפוץ, ורק שש שנים תעבודו, ובשביעית תשבות את שבתותיה. והבן.