שביבי אש
לסדר בשלח

וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם וְלֹא-נָחָם אֱלֹקִים וכו' (יג, יז):

במד"ד (שמו"ר כ, ז) דרש ויהי לשון צער, ומפרוט בכמה אנפין מי צוח ווי.

ולרבנו נראה, כי התורה נתנה קולה וצווחה ווי, יען לא רצו בני ישראל לצאת ממצרים, וחפצם היה להשאר בעמק עכור הלזה, עד כי גרש אותם פרעה וישלחם ביד חזקה, הלא לכן: "לֹא נָחָם אֱלֹקִים" וכו', כי קרוב הוא ופן ינחם העם ושבו מצרימה ודו"ק.

שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ד"א וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו (טו, כה-כו):

ברש"י: שָׂם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט , במרה נתן להם מקצת פרשיות שיתעסקו בהם שבת, פרה אדומה, ודינים.

ואמר רבנו (נ"י) [זצ"ל] בטעמא כפילא, כי לכן בחר באלו השלשה, יען כי חפץ ה' להורות במרה מכל שלשה מיני מצות הכתובים בתורה מצוה אחת לדוגמא, הלא המה: השכליים, מצות השמע, והחוקים. וכמו הגר הבא להתגייר מודיעים אותו מקצת מצות קלות וחמורות שידין מן הפרט על הכלל, מצות השכליים, המה אשר אנו יודעים אותם מדעתינו, וגם לולא נצטוינו עליהם היינו מחזיקים בהם, ולעומת זה נתן לפניהם דינים אשר המה שכליים, מצות השמע הינם אותם אשר לא היינו יודעים מדעתינו, אבל אחרי אשר שמענו אותם נמצא בהם טעם לשבח ונבינה אותם, ולזה צוה אותם לעשות את השבת, טעמה ונימוקה עמה כי אות היא לעולם, וחוקים, הנה הינם אלו אשר קצר שכלנו מהשיג אותם אף אחרי אשר שמענום, ולזה נתן להם חקת פרה אדומה אשר נפלאו מאתנו דרכיה.

וזהו אשר אמר: "אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ", זה הכלל על כל התורה משפטיה חקותיה ועדותיה, ומפרש בפרוטרוט: "וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה" - אלו המצוות השכליים, אשר אותם יכלו לדעת כי המה ישרים בעיני ה', אף אם עוד לא צוה אותם על ככה, "וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְו‍ֹתָיו" - המה מצות השמע אשר נאזין ונבין אותם אחרי אשר נשמעם, "וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו" - הנם אלה המצות אשר נעלם מאתנו טעמם והליכותיהם רחקו ממנו ודפח"ח,