שביבי אש - חגים וזמנים
ימי החנוכה

במדרש, (הובא בילקוט אליעזר) יָגֵל לִבִּי בִּישׁוּעָתֶךָ אָשִׁירָה לַה׳ כִּי גָמַל עָלָי (תהלים יג, ו), במד׳ (ילקוט תהלים רמז תרסא) אשירה לד׳ ביון וכו׳ עיי״ש.

ואמר רבנו(נ״י) [זצ״ל] כי ההבדל אשר בין נס חנוכה לפורים הוא, כי בפורים נראה בעליל שהקב״ה הקדים רפואה למכה בהריגת ושתי, שעי״ז באה אסתר בית המלך, ובהשתלשלות זאת נהרג המן, וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה (משלי יא, י) שניצולו ישראל - ולכן די בקריאת המגילה בפירםום, שע״י סיפור הענינים כל אחד ואחד יכיר הנס כי יד ד׳ עשתה זאת, והוא הוא ולא אחר הציל מחרב נפשם ולא שלטו בהם שונאיהם - אמנם בנס חנוכה, יש מקום להתפתות ולומר, כי זרועם הושיעה למו, שיצאו אלה המעטים בחרב ובחנית, כולם מרי נפש, והשליכו נפשם מנגד ללחום בעד קיומם בהלך נפש, ונצחו המועטים את המרובים, אמנם באמת הוא שָׁוְא תְּשׁוּעַת אָדָם (תהלים ס, יג), ורוח עוז וגבורה אשר לבשו אותם, מיד ה׳ היתה זאת, ולולא ד׳ שהיה להם, אבדה כל תקוה.

וזה הענין הביא עלינו החיוב להודות ולהלל בפה מלא בחנוכה, להוציא מלב התועים לאמור כי ידינו רמה - ובאמירת הלל, נודה ונגיד כי לד׳ הישועה, וזהו, יגל לבי בישועתך, במדי - בנס אסתר, שם יגל לבי בישועתך, כי בהמאורע המפורסם בלבד, יבין לבי ורואה ישועת ד׳, אשירה לד׳, ביון - בענין חנוכה, אמנם, ההכרח להיות שירה מיוחדת והלל לפרסם הנס, כי לולא זאת יש מקום לטעות חלילה, ולומר כי כחם ועוצם ידם עשתה חיל להכריע לארץ אויבי נפשם.

או יאמר, במדי, אך ״יגל לבי בישועתך״ הלב בלבד ישמח, באשר ניצולו ישראל מהריגה בלבד, אמנם לא לצאת בשירה ובזמרה, כי אכתי עבדי אחשורוש אנן (מגילה יד ע״א), נתונים ללענ וקלם בגוים אשר ירומו ידיהם עלינו, וכעבדים ושפחות נחשבנו בעיניהם לעשות אתנו כרצוגם, ואיך נשמע אלי גיל במזמור שיר גילת ורנן, אבל אשירה לד׳ ביון, שם בנס חנוכה הראוי לשיר בפה בפירסום, כי הוציאנו לחרות, שע״י הנצחון על האויב, גברה מלכות בית חשמונאים, ונמשכה מלכותם זמן רב, ולכך די בפורים בקריאת המגילה לבד, ובחנוכה אומרים גם הלל כאמור.


בגמ׳ (שבת כא ע״ב) מאי חנוכה וכו׳. וברש״י: מאי חנוכה על איזה נס קבעוה, והוא פלא מבהיל, מדוע יעשה ה׳ נס לשדד הטבע כדי לקיים מצוה מן המצות וכי לאורה הוא צריך? הלא אם נצדק מה נתן לו, וכל הנסים אשר נעשו לאבותינו בימי קדם כולם היו לטוב להם, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב - כמו הנסים על הים ובמדבר ודומיהן, אבל באשר יוכלו לעשות איזה מצוה, מדוע ישנה ה׳ סדרי בראשית, ומה יחסר לו אם לא יעשו אותה, הלא כל המצות אשר צוה אותנו המה רק לצרף אותנו בם, כמאמר(משלי ל, ה) ״אמרות אלוה צרופה״ ודרשו(ויק״ר יג, ג) לא נתנה תורה אלא לצרף בה את הבריות, ואם אין לאל ידינו לקיים מצוה מן המצות, אנוסים אנחנו ואונס רחמנא פטריה (נדרים כז ע״א), וחישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה (ברכות ו ע״א), ואם כן למה הפך ה׳ את דרכי הטבע ודלק השמן אשר נשאר על יום אחד כל שמונה ימים, אך ורק כדי לקיים מצות הדלקת המנורה?

ונראה לרבנו(נ״י) [זצ״ל] כי הנה מצות המנורה ענינה ותוארה נבדלת היא משאר מצות ה׳, כאשר אמרו בתלמוד (שבת כב ע״ב) מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותה אהרן באוהל מועד, וכי לאורה הוא צריך, אלא עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל וכו׳, ובמהרש״א שם (ד״ה וכי לאורה) כתב כי לא יתכן בה לומר כי היא סנ רֵיחַ נִיחוֹחַ לַה׳, כמו בשאר עבודות המקדש [- ועיין מה שכתבתי בפ׳ בהעלותך בזה דבר יקר מאוד נעלה, ותוכן הדברים המה, כי המנורה איננה מצות אנשים אשר יעשו הם לה׳, ונהפוך הוא כי אותה צוה ה׳ לכהן המשרת את פניו להעלותה למענו, לאות כי הוא יאיר אליהם פניו וישכון כבוד בתוכם].

והנה אברהם אבינו ע״ה אחרי שובו מהכות את כדרלעומר והמלכים אשר אתו אמר לו ה׳ (בראשית טו, א): ״אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְשְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד״ ופירש רש״י כי אברהם דאג אולי קיבל שכרו משלם על כל צדקותיו אשר עשה, ואם כן אף כי הכריע הפעם לארץ את אויבי נפשו, בכל זאת לא לעולם חוסן ולא לנצח ישקוט, והיום או מחר ישלטו שונאיו בו יען קטן מכל החסדים אשר עשה עמו ד', ולכן הבטיחו ה' כי שכרו הרבה מאוד וזאת מנוחתו עדי עד, וכן כאשר צלחה רוח ה׳ על החשמונאים וידיהם עשו תושיה להכות חרם את עורכי נפשם, דאגו מאוד פן לא תכון מלכותם לאורך ימים, יען כבר היתה משכורתם שלימה מאת ה׳, כי נתן את אויביהם בידם למעלה מדרך הטבע, כי מתי מספר חלשים תשושי כח עשו חיל לנצח עם רב גבורי מלחמה.

ולכן הראה להם ה׳ אותותיו אותות כי שלומם וטובתם הוא דורש כל הימים, - על ידי המנורה אשר דלקו נרותיה שמונה ימים בנס, להודיע כי נותן הוא את משכנו בתוכם וישא אליהם פניו לטוב להם, כי על זה רומזת המנורה בהעלות נרותיה, כי ה׳ יאיר את פניו אליהם, וחפץ הוא טובתם ובאור פניו חיים חן וחסד, ובזה שקטה רוחם הנבהלה, יען נוכחו לדעת כי ה׳ ישמרם לעד, והוא יגן עליהם ולא תאונה אליהם רעה, ולכן קבעו זכר לנס גם כן להדליק נר חנוכה, יען בו היה לבם נכון בטוח כי נושעו בה׳ תשועת עולמים ויארכו להם הימים על ממלכתם, כאשר באמת כן היה כי ארכה ממשלתם ימים רבים.