שביבי אש
לסדר חקת

זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה (יט, נ):

ברש"י: לפי שהשמן ואומות העולם מונין את ישראל לזמר, טה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה: "הקח" – גזרה הוא מלפני אין לך רשות להרהר אחריה.

הנה יש לשאול למה מונין רק בחקות הפרה, הלא יש עוד חקים רבים זולתה? ומה גם כי אמר מונין שהיא לשון אונאה במה יונו אותנו בשאלם זאת? גם מה שאמר אין לך רשות להרהר אחריה קשה להבין, מה יחטא בזה אם יהרהר?

ונראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] כי הנה פרה אדומה באה לכפר עון העגל כידוע – ועיין בפ' קרח מש"כ שם בזה. והנה קרר כאשר ראה פרשת פרה אדומה חשב, כי על ידה יתכפר חטאת העגל עד תומו ויגיע קץ הימין אשר עליו נאמר (ישעיה כה, ח): "בלע המות לנצח", ואז יושיע ה' את ישראל תשועת עולם ושמחת עולם על ראשם. ולפי"ז מי אשר ימצא דברי חפץ וישיג סוד פרה אדומה, הוא יודע גם קץ הפלאות כי הא בהא תליא. ואולם באשר קץ הפלאות הוא סוד כמום חתום מעין כל חי, ובתלמוד אמרו (סנהדרין צז ע"ב) תיפח רוחם של מחשבי קצין, לכן הסגיר ה' בעד חקס הפרה ולא נתן רשות להרהר אחריה לבא עד תכונתה. ובכן השטן ואומות העולם מונין את ישראל לאמר להם מה טעם יש בה, לאמר: "מתי יעלו לציון מושיעים", וכה יפיחו על ישראל כזבים כי נכזבה תוחלתו מה' ואין לו ישועתה באלהים סלה, וזהו אונאת דברים, אולם אנחנו הלא נחכה לו בכל יום והוא בעתה יחישנה והבן.

יֵאָסֵף אַהֲרֹן אֶל עַמָּיו כִּי לֹא יָבֹא אֶל הָאָרֶץ וכו' קַח אֶת-אַהֲרֹן (כ, כד-כה) :

במדרש (במד"ר יט, יז): מכאן שהקב"ה מודיע לצדיקים את מיתתם כדי שיירשו כתריהם לבניהם.

וביאר זאת רבנו (נ"י) [זצ"ל] עפ"י המדרש (קהלת רבה ח, ח) אשר יאמר על הפסוק (שם): "ואין שלטון ביום המות", כיון שקרב יום המיתה יורד מכבודו וכו', והרבה להביא ראיות ע"ז, וחדא מנהון היא ממשה, אשר מלפניו היו לו שתי חצוצרות ויתקע בהנה ונועדו אליו כל העדה, ובסוף ימיו כתיב ביה (דברים לא, יא): "וילך משה וידבר וכו'", כי הוא הלך אליהם, כי "אין שלטון ביום המות" (ערש"י שם לא, כח בשם מדרש תגחומא בהעלותך), ויש לראות, הלא הצדיקים ילכו מחיל אל חיל מעלה מעלה, ובסוף ימיהם כבר הגיעו אל מרום קצם תכלית השלימות, כדברי המדרש (בר"ר נח, א) על: "יודע ה' ימי תמימים" (תהלים לז, יח): "כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים": וא"כ מדוע יקל אז כבודם בעיני העם?

אולם יב העליליה יעשה להם ככה, באשר בניהם או תלמידיהם ישבו לכסא להם, והמה עודם צעירים לימים לא הגיעו למדרגת אבותיהם, ואם יכירו העם את הדרך הרב אשר בינו ובין אביו או רבו, לא יכנעו תחת ידו, ובוז יבוזוהו לאמר מה יושיענו זה ובמה נחשב הוא נגד אביו או רבו, לכן יסיר ה' כבוד והדר מן האב טרם מותו, בעבור שבנו יבא על מקומו בשלום, וזהו שאמר: "יאסף" אהרן, שיאסף כבודו והודו – "אל עמו", מול העם, ולמה, כי לא יבא וכו', רק: "הפשמ את אהרן את בגדיו והלבשתם את אלעזר בנו", כי אלעזר בנו יכהן תחתיו, לכן יאסף כבוד אהרן לפני מותו לבל יבין העם כמה יפה כח האב מכח הבן.

וע"ז יפה דורש במדרש: "מכאן שהקב"ה מודיע לצדיקים את מיתתם", כי נפשם יודעת מאוד כי בא קצם, באשר מרגישים כי עולים המה במעלה ואחריתם ישגא מאוד, ובכל זאת רואים כי בעיני העם יקל כבודם. וכל זאת למה, כדי שיורישו כתריהם לבניהם, ודו"ק כי הוא מתוק מדבש.