שביבי אש
לסדר קדושים

קדושים תהיו וכו' איש אמו ואביו תראו (יט א-ב):

סמך מצות מורא אב ואם למצות קדושים תהיו, כי פה צוה אותם על גדר ערוה וקדושת הזיווג כדפירש רש"י, והרמב"ן פירש, כי סובב על כל התורה, ואף ממה שהתיר להם יהיו פרושים, כי קדש עצמך במותר לך.

ונראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] לומר, כי הנה כבר ביארו המפרשים, כי האיש אשר יפליא את נפשו מלפנק את בשרו מנוער במלאו כרמו מעדנים ולא ירדוף אחרי תאות יצרו, בנים אשר יולדו לו, יהיו כולם זרע אמת בעלי מדה וכשרון לקבל תורה וטהרה.

ואם כן הוא, יוכל הבן להשיג את חיי אבותיו על נכון, ומבשרו יחזה את הדרך אשר הלכו בו, כי אם בעל נפש הוא, ידע כי אבותיו התהלכו בצדק ובמישור ולא הטו אחרי תאות לבם, ואז מורא תעלה על ראשו ויגור מהם יראת הכבוד, אבל אם בן סורר הוא בעל תכונות רעות לא יירא מהם ולא יפחד מגאונם, יען נפשו יודעת מאוד את תהלוכותיהם גם המה. – כאשר פירש רבנו (נ"י) [זצ"ל] בפ' תולדות מדוע יעקב היה ירא את אביו ועשו לא כן היה עיי"ש. – ולכן אחרי אשר אמר: "קדושים תהיו", אמר: "איש אמו ואביו תיראו", כי במקום הקדושה שמה תמצא היראה קן לה, כאמרם (להלן כו, ב): "ומקדשי תיראו", ודרשו בתלמוד (ע"ז ד ע"א) "ממקודשי תיראו" וד"ל.

ואהבת לרעך כמוך (יט, יח):

ברש"י: אמר רבי עקיבא זה כלל גדול בתורה (תורת כהניס קדושים פרשה ב פ"ד וירושלמי נדרים פ"ט ה"ד).

ובתלמוד אמרו (שבת לא, א): מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי אמר ליה גיירני ע"מ שתלמדיני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, דחפו באמת הבנין שבידו בא לפני הלל, גייריה אמר ליה דעלך מני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור.

והנה במאמר זה הראה רבנו (נ"י) [זצ"ל] נפלאות ויבארו בהשכל ודעת. ויאמר כי הנכרי הזה לא האמין במשפט הרשעים ושכר טוב הצפון לצדיקים בעולם הנצחי, כי לא הוזכר בתורה, וחפץ היה לדעת מה יסכון לגבר עלי אדמות אם ישמור לקיים את כל דברי התורה הזאת, ואם ירשיע מה ממנו יהלוך, ויחל את פני שמאי להורות לנו את התועלת אשר בקרבה, והוא עודנו עומד על רגל אחת פה בארץ, ואל ירחיק לו עדותו לאמר לו, כי אם יפסיע פסיעה גסה ברגלו השני ויגיע לשאול בין ישיני אדמת עפר, אז יבין ורפא לו. "ודחפו שמאי באמת הבנין" ובזעם אפו, השיב לו, כי באם לא יאמין בשכר ועונש בארצות החיים סתר את כל הבנין, יען פה בעמק הבכא, הלא נראה רשע עריץ ומתערה כאזרח רענן וצדיק אובד בצדקו, בבית רשעים לחם ומעדנים ומות בסיר איש האלהים, ורק שמה בחצרות אלהינו, שמה צדיקים יירשו ארץ ויתענגו על רוב שלום ופשעים נשמדו יחדיו אחרית רשעים נכרתה.

אולם כאשר בא לפני הלל, הבינו הדבר לאשורו, כי אם אמנם איש פרטי לא יאכל פרי מעלליו בעה"ז אם לשבט אם לחסד, אבל האומה כולה בכלל יש שכר לפעולתה פה בארץ מתחת אם תשמור לעשות את כל המצות והחוקים האלה, כי בהם תלך לבטח, דרכה שלום ושלוה בה ואין מחריד, וזהו אושר האומה והצלחתה כי תתהלך בצדק ובמשור ככל התורה הזאת להיות כל אנשיה לקומה שלימה פונים אל תכלית אחד. ואל כלל האומה נשאה התורה מדברותיה באמרה (ויקרא כו, ג): אם בחקתי תלכו וכו' (שם, טו): "ואם בחוקותי תמאסו וכו' " אבל אם איש אחר מכל הקהל יחטא לא יאונה לו כל רע, ורק לקץ הימין אז יביאהו אלהים במשפם על כל מעשיו.

ובזה ביאר רבנו (נ"י) [זצ"ל] את מאמרי הכתובים בפר' נצבים (דברים כט, יז-יט) : "פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמור שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך וכו' לא יאבה ה' סלוח לו וכו' ורבצה בו האלה וכו' ", והוא פלא, הכי בעבור אשר ישמע את דברי האלה בעבור זה יתברך בלבבו ככה? הלא היה לו לומר בשמעו את האלה לא יפחד וכו', וגם מה החריף האף הגדול על איש זה יותר מעל כל פועלי און?

אבל לפי האמור נבין היטב את דברי הכתוב, כי אחרי דברי האלות האלה אשר כרת ה' עם עדת "ישראל בכללה בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו בכלל לאושר האומה ולמוב לה, יקום איש אחד לכל עון ולכל חטאת לעשות הרע ויאמר בלבו, אם אמנם דרוש הוא מאוד לחפץ האומה בכללה להתהלך במישרים והקהל חוקה אחת להם לעשות משפם וצדקה לקיום המדיני, אולם אם אני לבדי אעבור חוק לעשות ככל הישר בעיני, בעבור זה עוד לא ינתקו מוסרות האומה ולא יטמו מכוניה, וככה יתברך בלבו כי שלום יהיה לו כי בשרירות לבו ילך הוא לבדו, ואם כן לא יגיע לו מזה שום רעה.

ולכן יעשן אף ה', ושפך כאש חמתו באיש ההיא, כי אם הוא יוציא את עצמו מן הכלל יעשה גם חבירו כמוהו ותמט האומה על אדניה וכל עמודיה יתפלצון, ולכן – יעשן ה' והפלא את מכותיו ליסרו שבע על חטאתיו, ורבצה בו בעצמו כל האלה מדה נגד מדה.

ועתה נתנה ראש ונשובה אל הדברים אשר אמרנו. כי האיש יקר רוח ומוב לבב, האוהב את כל האדם כנפשו ימצא תועלת רבה לקיים את התורה לטובת האומה בכללה ולא יוציא את עצמו מן הכלל, כי אוהב הוא את הכלל כנפשו וישמור לעשות הטוב וההרר, בלתי אם יצפה לתשלום גמול אחרי מותו עת יעלה בהר ה' ויקום במקום קדשו.

ואמרי שפר אלה השיב לו הלל: "דעלך סני לחברך לא תעביד" – זה כלל גדול בתורה, ובזה תמצא פשר אלה החוקים בעמדך על רגל אחת פה בעולם השפל, "ואידך", ר"ל שכר ועונש בעולם הנצח, לא פורש באר היסב רק "פירושא הוא", כי תוכל לפרשו וללמדו מעונש כרת ועוד הרבה דרשות – "זיל גמור" ותדע את כל ונוכחת ודו"ק.