שביבי אש
לסדר נח

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק (ו, ט):

ברש"י: יש מרבותינו דורשין אותו לשבח, כש"כ אילו היה בדור צדיקים היה צדיק יותר, ויש דורשים לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום (סנהדרין קח ע"א).

ויש לשאול מדוע בראשונה אמר "אלו היה בדור צדיקים" ובאחרונים אמר "אלו היה בדורו של אברהם" ולא אמר ג"כ בדור צדיקים? ונראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] לבאר בזה, כי הנה במדרש אמרו, כי זה נחשב לנח לפחיתות יען אשר לא הוכיח את בני דורו להשיבם מדרכם הרעה, וזאת היתה לו על אשר מקטני אמנה היה ואמונתו ירושה לו מאבותיו צדיקי דור ודור, ולא השיג את האלהים מדעתו ושכלו, לכן לא הרהיב בנפשו עוז להיותו נצב לריב עם עמו אודות האמונה, כי ירא היה לנפשו פן ינתקו המה את מותרות אמונתו ויהפך גם הוא להיות כמוהם איש דמים ומרמה.

לא כן היה אבינו הראשון אברהם אבינו ע"ה, בן שלש שנים הכיר את בוראו (נדרים לב ע"א), הוא הגבר אשר חזה את ה' במחזה, וידע ידיעה ברורה כי יש אלהים שופטים בארץ ולא ירא פן יכשל גם הוא בדעותיהם הנפסדות, לכן יצא לריב את ריב ה' ביד רמה ונפש עשה בחרן ובכל מדרך כף רגלו קרא בשם ה' אל עולם.

ולזה כיונו שני הדורשים האלה, האחד הוא אומר לשבח, כי בְּדֹרֹתָיו היה צדיק ואילו היה בדור צדיקים המאמינים בד' היה צדיק יותר והיה לוחם מלחמות ה' נגד הרשעים ביד חזקה, ואין פחד לנגד עיניו פן ילכד גם הוא ברשתותם, הלא צדיקי הדור וכל קדושיו עמו, אולם השני דורש הוא לגנאי, באמרו! כדברך כן הוא כי בדור צדיקים היה צדיק יותר, אבל בדורו של אברהם אשר כלו סג יחדיו נאלחו אין עושה טוב גם אחד, במה נחשב הוא נח נגד אברהם אשר יצא למלחמה לקראת הרשעים, ונפשו בכפו להשיבם מרשעתם ולהורות להם המעשה אשר יעשון, ודו"ק.

אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ (ו, ט):

ברש"י: ובאברהם הוא אומר: אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו (להלן כד, ט), נח היה צריך סעד לתמכו, אבל אברהם היה מתחזק והולך בצדקו מאליו (בר"ר ל, י).

ונראה לרבנו ע"פ המדרש אשר אמריו יאמרו, כי בדורות האלה, החטאים בנפשותם, מאדם עד אברהם היתה שכינת ה' הולכת ומתרחקת עד קצה האחרון הוא הרקיע השביעי מפני חמת המציקים אשר מלאו את הארץ חמס ועלתה לגור במדורה העליון כי רבה רעת האדם על פני האדמה, ומאברהם עד על הר סיני.

ולפי זה נאמר כי זאת השמיענו הכתוב "אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ", ר"ל כמו שהשכינה היתה מתרחקת מן הארץ ועלתה מעלה מעלה, כן התרחק גם נח מבני דורו וישב בדד כי ירא להתערב עמהם שלא ילמד ממעשיהם, אבל באברהם הוא אומר: "אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו", כי היה מתפאר לאמר, אני הלכתי לפני ה' להתערב עם בני אדם מורדי אור להוכיחם ולנהלם על מבועי האמונה, עד שבאה גם השכינה אחרי לשכון בארץ. ודו"ק כי יקר הוא מפנינים.

כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה (ז, א):

במדרש (ילקוט נח רמז נה): מזכירין מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו ע"כ.

פירוש, דלעיל (ו, ט) כתיב צדיק תמים וכאן רק צדיק, ופירש לנו רבינו (נ"י) [זצ"ל] בשם אביו הגאון זצ"ל הכוונה, כי האדם משותף מחלק אלהי ממעל וחלק אביו ואמו מתחת (גדה ל ה"נ) ג' שותפים באדם, ולעומת חלקו ממעל, לעולם לא יכונה בשם תמים, כי הן השמים לא זכו בעיניו, ואם נדון האדם כפי דמיונו של מעלה לעולם תמצא בו חסרון השלמות, אבל אם נדינהו לעומת חומרו ותולדתו מצי להקרא תמים במעשיו.

וזה שאמר המדרש "מזכירין מקצת שבחו של אדם בפניו", דלעומתו ית' אינו רק מקצת ממה שהי' ראוי' להיות "וכולו שלא בפניו", ר"ל דלעיל (ו, ט) הכתיב "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָ', בְּדֹרֹתָיו", זה היה לעומת תולדתו ודורותיו, לגבי תולדותיו היה תמים במעשיו ודו"ק.