שביבי אש
לסדר שמות

וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה וכו'... וַתִּקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה וַתֹּאמֶר כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ (ב, ו - י):

רבים מקשים מדוע קראה אותו משה הלא "משוי" היה לה לקרותו על שם משיתיהו?, אבל נראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] כי בת פרעה הציגה זאת על שם הנס אשר קרה לה ביום ההוא כי נכמרו רחמיה על ילד זר לאמצו כבן והיה בזה לבד אות כי הוא העתיד להוציא את ישראל מתחת סבלות מצרים, כי חרטומי פרעה ראו ויספרו כי ביום ההוא יולד מושיען של ישראל אך לא ידעו אם יהיה מבני ישראל או מזרע מצרים, הלא לכן צוה פרעה לכל עמו לאמר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" כמש"כ רש"י (שמות א, כב), והנה באמת מה שנעלם מעיניהם היה, יען כי משה נחשב לישראל ולמצרי מלאום ללאום, כי יוכבד הרתה גם ילדה ובת פרעה גדלה שעשועיה וכבן יחשב גם לה - כאשר כתוב (שם ב, י) ודרשו מזה בתלמוד (מגילה יג ע"א) כי כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו - ולכן ראו החרטומים בן ערבובי', ולא יכלו לעמוד על דעתו אם ישראל הוא או מצרי. רבים מקשים מדוע קראה אותו משה הלא "משוי" היה לה לקרותו על שם משיתיהו?, אבל נראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] כי בת פרעה הציגה זאת על שם הנם אשר קרה לה ביום ההוא כי נכמרו רחמיה על ילד זר לאמצו כבן והיה בזה לבד אות כי הוא העתיד להוציא את ישראל מתחת סבלות מצרים, כי חרטומי פרעה ראו ויספרו כי ביום ההוא יולד מושיען של ישראל אך לא ידעו אם יהיה מבני ישראל או מזרע מצרים, הלא לכן צוה פרעה לכל עמו לאמר "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ" כמש"כ רש"י (שמות א, כב), והנה באמת מה שנעלם מעיניהם היה, יען כי משה נחשב לישראל ולמצרי מלאום ללאום, כי יוכבד הרתה גם ילדה ובת פרעה גדלה שעשועיה וכבן יחשב גם לה - כאשר כתוב "וַיְהִי לָהּ לְבֵן" (שם ב, י) ודרשו מזה בתלמוד (מגילה יג ע"א) כי כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאלו ילדו - ולכן ראו החרטומים בן ערבובי', ולא יכלו לעמוד על דעתו אם ישראל הוא או מצרי.

ועתה כאשר לקחה בת פרעה את הילד אליה נפתרה לה החידה מדוע לא יכלו החרטומים לדעת מאיזו עם הוא, וזה היה לה לאות כי זה הוא ולא אחר אשר יושיע את ישראל מיד מצרים וזה שאמרה "מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה", ר"ל זאת אשר ראו החרטומים כי היום יולד מושיען של ישראל זה הוא בטח מילדי העברים, אבל הם לא הכירוהו יען אני אגדלנו, ותקרא שמו משה על שם העתיד כי הוא יושיע את ישראל, "כִּי מִן הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ", אמרה בפני כל טעם קריאת שמו "מֹשֶׁה", מפני שמשיתיתו מן המים, אבל היא הסתירה כוונתה שרמזה שהוא הוא העתיד להיות מושיען של ישראל, ולכן הקדימה ותקרא שמו טרם נתנה טעם לשמו כמו שכתב רבנו (נ"י) [זצ"ל] למעלה בפר' ויצא אצל ראובן עי"ש ודו"ק,

וַיְהִי בַדֶּרֶךְ בַּמָּלוֹן וַיִּפְגְּשֵׁהוּ ה' וַיְבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ (ד, כד):

וברש"י: לפי שלא מל את בנו וכו' אר"י ח"ו לא נתרשל משה אלא אמר אמול ואצא לדרך סכנה הוא, אמול ואשהה ג' ימים הקב"ה צונו לך שוב מצרימה, ומפני מה נענש לפי שנתעסק במלון תחילה: והוא מגמ' נדרים (ל' לב ע"א) ופירשו שם רש"י ורא"ש ור"ן כולם פה אחד, כי אותו מלון סמוך היה למצרים ולא היה עוד סכנה עיי"ש, והקשה הגאון ז"ל הוא אבי רבנו (נ"י) [זצ"ל] קושי' עצומה, איך אמרו כי אותו מלון היה סמוך למצרים, הלא בהר חורב הוא הר האלהים פגע בו אהרן ככתוב ויפגשהו בהר האלהים (שמות ל, בז): ואמר לו על הראשונים אנו מצטערים וכו' כמש"ב רש"י, וא"כ אותו מלון אשר מלה צפורה את אליעזר ע"כ היה בהר חורב יען משם הלא שבה אל בית אביה והר חורב קרוב היה למדין אשר שם היה משה רועה את צאן יתרו, וקושי' זו באמת עצומה.

והנה רבנו (נ"י) [זצ"ל] גלי' לדרעי' ונפל נהורא, כי הנה אמרו ז"ל כי באותו רגע אשר נאמר למשה לך שוב מצרימה נאמר לאהרן "לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה" (שם ד, כז) וכאשר הלך משה למצרים דרך הר האלהים שם צדק ושלום נשקו ושם השיאו אהרן עצה להשיב את צפורה ובניה לבית אביה, וא"כ הוא כי שבה צפורה למדין היה לו למולו כי קרוב הוא ואין סכנה והוא נתעסק במלון תחילה לכן נענש, וזה אמת וצדק, ואולי גם בדברי הראשונים היה כתוב "סמוך למדין" והמגיהים לא ידעו פשר דבר והגיהו "סמוך למצרים" באין מבין ודו"ק.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה עַתָּה תִרְאֶה אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה לְפַרְעֹה כִּי בְיָד חֲזָקָה יְשַׁלְּחֵם וכו' (ו, א):

ברש"י: עתה תראה, העשוי לפרעה תראה ולא העשוי למלכי ז' אומות כשאביאם לארץ ע"כ. מדברי רש"י אלו נראה, כי לפי שאמר משה למה הרעותה (שם ה, כב), לכן נגזר עליו כי לא יכנס לארץ, וזה פלא, הלא מקרא מלא דבר הכתוב במי מריבת קדש (במדבר כ, יב) "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

ונראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] כי הנה חטא מי מריבה וחטא אמרו "למה הרעותה" ענין אחד להם, יען בשניהם הקל משה בכבוד עם בני ישראל בחשבו כי אינם ראוים לנסים האלה, ובמי מריבה אמר להם (שם, י) שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים, קראם מורים ולא להם להעשות נסים כאלה, וגם פה חטא כזה באמרו למה הרעותה לעם הזה "עם" היא מדרגה הפחותה, למה זה שלחתני, וכמו שאמר למעלה "וְכִי אוֹצִיא אֶת בְּנֵ"יִ" פרש"י באיזה זכות אוציאם.

והנה במי מריבה רואים אנחנו, כי על חטא זה שהקל בכבוד העם עם בחר לו יה נגזר עליו שלא יכנס לארץ, וא"כ יש לשאול מדוע לא נגזר עליו שלא יראה ביציאת מצרים באמרו "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה"? אולם באמת הבדל גדול ביניהם - יען בעת אשר אמר משה שמעו נא המורים כבר קבלו ישראל את התורה ויעלו מעלה, עד שהפריז משה על המדה בקראו אותם מורים, אבל פה במצרים היו ישראל באמת עוד בסתר המדרגה כמו שאמרו במדרש (ילקוט בשלח רמז רלד) כי גם מלאכי השרת טענו מה נשתנו אלו מאלו הללו והללו עובדי ע"ז, לכן לא חטא משה חטאה גדולה בזה כמו במי מריבה, וזהו שאמר עתה תראה, אף כי חטאת גם כעת אותו חטא אשר על ידו תענש כי לא תראה את הארץ "וְשָׁמָּה לֹא תָבוֹא" (דברים לב נב), והיה לך להענש כעת כי לא תראה בצאת ישראל ממצרים, מ"מ "עַתָּה תִרְאֶה" ומפרש ואומר הטעם, כי ביד חזקה ישלחם וביד חזקה יגרשם, ר"ל כי באמת בני ישראל אינם ראוים לכך ומדה"ד מקטרגת עליהם ורק בחוזק יד אוציא אותם וימין ה' עשתה חיל לגבור על מידת הדין - כמש"כ המפרשים - אבל "במלחמת ל"א מלכים לא תראה" מחמת חטא כזה ממש, יען תכבד חטאך במי מריבה כי על לא דבר תשפוך עליהם בוז וקלון כי יהיה במעלה וטובים יהיו אז מעתה ודו"ק.