שביבי אש
לסדר שפטים

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (טז, יח):

ברש"י: ושפטו את העם וכו', מנה דיינים מומחין לשפוט צדק.

רצונו בזה שלא צוה פה לדיינים כי ישפטו צדק, כי אם צוה על אותם הבוחרים בהם ובוררים אותם, שיבחרו שופמים צדיקים וישרים אשר ישפטו צדק. ויפה פי' בזה, יען להם אל השופטים אומר אח"כ: "לא תטה משפט" וכו'.

אולם יש לדקדק, למה לא הזכיר פה מן השופמים מאומה, מי ומה יהיו, והיה לו לזמר: שופטים צדיקים וישרים וכדומה תתן לך, וע"ז יאות לומר אח"כ: ושפטו את העם משפט צדק, ומדוע סמך כי נלמוד זאת מכללא?

אבל נראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] לומר, כי בזה עצמו שאמר: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ", בזה הבטיח להם שישפמו משפט צדק, יען אמר שופטים, רצונו לומר, אבל לא מלך אשר ממנו מדבר אח"כ ואומר (להלן יז, יד): "וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם וכו'", כי לא חפץ ה' בזה, וכאשר התמרמר מאוד גם שמואל הרמתי: עת אמרו אליו (שמואל א' ח, ו): "תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ", יען המלך לא ישקיף על חפץ העם ולא יפול לבו עליהם, כי אם יעשה כרצונו, ומי יאמר לו מה תעשה, ולא יתהלך על פי החוקים והמשפטים אשר תתהלך בהם המדינה, רק יגזור על ימין ועל שמאל ככל אשר תתאוה נפשו.

לא כן המה השופטים ושרי המדינות אשר יתנו עליהם לראש בני המדינה, והמה יבחרו בהם, כי אלה לא ימשולו עדי עד ולא לעולם חוסן רק עד שיחפוץ העם, גם לא ישבו בניהם לכסא להם, כמו בן המלך אשר ישב על כסא למלא מקום אביו, ויתן כתר מלכות בראשו אם יאבו ואם ימאנו. לכן אלה השופמים מוכרחים המה לשפוט בצדק ובמישור על פי חוקי המדינה, ולכן נבחר לה' שופט ושומר ממלך נגיד ומצוה. וז"ש: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ", – אבל לא מלך, ובזה תהיה בטוח כי ישפטו את העם משפט צדק, ולא יהיו כמלך אשר יעשה כל מה שלבו חפץ ואין מוחה והבן.

כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה"א נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה"א בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא (יז, יד-טו):

עיין ברמב"ן שנדחק לפרש, למה מזהיר: "לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי", אחרי אשר אומר כי ה' יבתור לו את המלך, וא"כ ביד ה' הוא ולא יבחר באיש נכרי?

ובראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] לומר, כי הנה למנות מלך לא צוה ה' למצוה מוחלטת, רק אם יבקש בו העם ויאמרו: "אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ", כי דרוש הוא לחפצם, אז יוכלו לתת להם מלך. והטעם שלא בחר ה' במלך רק בשופטים ושומרים, הוא כמו שכתבתי למעלה, כי השופט עומד תחת ממשלת העם כי המה בחרו בו ועל פיהם היה לראש ועליו לשמור צדק ומשפט, אולם המלך אשר בו יבחר ה' נישא הוא למעלה מכל העם והוא עומד עליהם, וא"כ ממילא עומד הוא למעלה מן המשפטים הכתובים בספר התורה ולא על פיהן ידון, רק כאשר ייטב בעיניו, כי מלך פורץ גדר ואין מי שימחה בידו (ב"ק ק ע"ב). ולכן אם העם פרוע הוא ויט מדרך המוסר, ואין ביכולת השופטים לעצור בעדם אם ינהלו אותם על פי דתי התורה הצדק והיושר, כי באלה לא ייוסרו, אז נחוץ מאוד להקים להם מלך אשר במשפם יעמיד ארץ ליסרם שבע על חמאתם, וכל זרוע רמה ישבור, והוא הנבחר מאת ה' לעמוד בפרץ, ופחדו ומוראו יהיה עליהם, כי הוא לא יחמול ביום נקם ויעשה עמהם כרצונו לפי ראות עיניו !

ובמה יתחזק כבודו בעיני העם ליראה אותו, הלא רק אם יאמינו בו כי אותו בחר ה' למלך עליהם, ואין צריך להתהלך עמהם על פי התורה, דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם (משלי ג, יז), כי הוא עומד למעלה מהם, באשר בו בחר ה' ויוכל לעשות עמהם כטוב בעיניו, ואם כן יגורו ממנו מאוד לעבור את פיו, יען הרשות נתונה בידו ליסרם במוסר אכזרי ובחמת קרי – וכאשר אמר שלמה המלך ע"ה (שם כד, כא) " יְרָא אֶת יְהוָה בְּנִי וָמֶלֶךְ", כי יראת ה' ויראת המלך ענין ארד להם.

דזה שאמר: "שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ", ודרשו (כתובות יז ע"א) : "שתהא אימתו עליך", ובמה שתאמין: "אֲשֶׁר יִבְחַר ה"א בּוֹ" – ולא כשופמים אשר עליהם נאמר: "תִּתֶּן לְךָ", כי הם מתמנים מן העם, אבל המלך נבחר מאת ה' על פי נביא או אורים וחומים, ולכן: " שׂוֹם תָּשִׂים – תהיה אימתו עליך", באשר תדע כי ה' בחר בו ומידו לו הכח והממשלה ולא מידך. ואח"כ מזהיר, שאל תאמר הנה לא אשאל בד' ובנביאיו, רק אני אבחר לי מלך מעם אחר, וממנו יגורו מאוד באשר איש נכרי הוא ולא יחמול ביום נקם, ולמה לי במלך אשר יברר ה' בו, על זה אמר: לא תוכל לעשות כן, – כי – "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים", ואחרי כן מזהיר את המלך ואומר "וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ", אחרי אשר יתחזק כסאו ותכון מלכותו מאוד, כי הכריע לארץ את כל פועלי האון ויכם עד חרמה, אזי יתהלך גם הוא במשרים לעשות משפס וצדקה: "וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת", וממנה יראה וכן יעשה ככל הכתוב בה "וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול", כי אחרי אשר הכה את הרשעים בשבט פיו והשיב את השלום על מכונו, לא יצטרך עוד להוראת שעה והבן.

תָּמִים תִּהְ' עִם ה' אֱלֹקֶיךָ (יח, יג):

ברש"י: התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות וכו'.

וברמב"ן: שנייחד לבבנו אליו לבדו ונאמין שהוא לבדו עושה כל והוא היודע אמתת כל עתיד, וממנו לבדו נדרוש העתידות, מנביאיו או מאנשי חסידיו רצוני לומר אורים ותומים וכו'.

ולפי הנראה למד כן, סמה שנאמר למטה (פס' טו): "נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה"א אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן", מזה נראה כי נוכל לחקור ולשאול לדעת את אשר יקרה אותנו, אולם רק מפי הנביאים.

אולם רש"י דרך דרך אחרת בזה, ומפרש "תָּמִים תִּהְ'" שלא ידרוש אחר העתידות מכל וכל, ורק אז יהיה תמים עם ה': ומה שאמר למטה (יח, יד-טו): "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה וכו' אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה וכו' נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ" וכו', זה מדבר מנביא תורה אשר ידבר דבר בשם ה' על אחת מכל המצות לעשות כה או כה, אפילו הוא נגד התורה לפי הצורך להוראת שעה, כאליהו בהר הכרמל, זאת תשמעון אליו. ומה שאמר: "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה וכו' אֶל מְעֹנְנִים" וכו', ר"ל, כי גם המה להם מעוננים וקוסמים אשר יגידו מראש ימים יוצרו, אולם לעולם לא יגונב אליהם דבר, רק אם יעשו בלהטים כשפים ומעשי שדים, ואז ישיגו דבר מה מן העתידות כמו חרטומי מצרים ודומיהן, אולם אנחנו בני אל חי לא נעשה לזה דבר רק ה' ינבא את נביאיו והם יגידו לנו את אשר לנו לדעת, אבל אנחנו לא נחזור לדעת עתידות.

ואמר כי מזה תדע כי אין הפץ ה' שתחקור אחר עתידות, כי הגוים יש להם מעוננים וקוסמים אשר יעשו פעולות שונות להשיג דבר מן העתידות, אבל לך נתן נביאים אשר ינבאו בשם ה' בתתו את רוחו עליהם לעת מצוא חפץ להם, אבל לא נתן בידם לעשות התפעלות להוריד את הנבואה עליהם. ולכן: "תָּמִים תִּהְ' עִם ה' אֱלֹקֶיךָ" – ורק אל הנביא תשמעון, אשר יגיד לכם דבר בשם ה'.

ונראין דברי רש"י מדברי הרמב"ן, יען למטה כתוב (יח, טז-יט): "כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב וכו', נָבִיא אָקִים לָהֶם וכו', וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וכו', וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמַע", מזה נראה כי מדבר פה מנביא תורה אשר ינבא בשם ה' לעשות כה או כה, אבל לא מנביא אשר יגלה לנו את הנסתרות, כי "הַנִּסְתָּרֹת לַיהוָה אֱלֹקֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת" (להלן כט, כח), הכוונה כי הנגלות לנו מן הנסתרות כל זאת אינו רק – לעשות, להזהיר את העם את אשר יבא עליהם אם לא "במרו לעשות את התורה והבן.