שביבי אש
לסדר תזריע

אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ (יב, ב):

ברש"י: א"ר שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף במעשה בראשית, כך תורתו נתפרשה אחר תורת בהמה חיה ועוף.

ואמר רבנו (נ"י) [זצ"ל], בהקדם מה ששמע בשם הגאון מוה"ר שלמה קוועטש ז"ל לפרש דברי רש"י על (בראשית א, יא):"וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ", שכתב וז"ל: "שיהיה טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא ותוצא הארץ עץ עושה פרי לפיכך כשנתקלל האדם על עונו נתקללה היא עמו, שנאמר (שם ג, יז): "אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ". ופירש הוא ז"ל, כי לכן ברא ה' ארץ ומלואה טרם ברא את האדם, בעבור אשר ירפה כח האדמה אשר ממנה לוקח האדם בתתה את כחה בעץ השדה וברמש הארץ, ולא תוסיף תת כחה כח החומר באדם, למען לא תכבד עליו לכבוש את החומר ולמשול ביצרו. ומעתה אם האדמה היתה שומרת את דברי אלהים, אשר צוה עליה להוציא עץ פרי אשר טעמו כטעם הפרי, היה נחלש חומרה יותר, ואז אולי לא היה האדם חוטא, לכן ביום פקד ה' על חטאת האדם פקד גם עליה עונה, יען מידה היתה זאת לו ודפח"ח [ובזה המתיק רבנו (נ"י) [זצ"ל] את דברי הכתוב (שם ג, ח): "וַיִּתְחַבֵּא הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ מִפְּנֵי יְהוָה אֱלֹהִים בְּתוֹךְ עֵץ הַגָּן", ר"ל, כי רצה לגולל מעליו את האשמה, והתחבא בתוך עץ הגן לאמר, כי אילו היה העץ כטעם הפרי לא היה חוטא].

והנה כאשר יצר ה' את האדם בחכמה, ושכל את ידיו לעשותו מחומר צלול וזך, למעט את כח התאוה ולהחלישה, ככה יתהלך גם האדם המפליא לעשות מעשי יה, להוליד בדמותו וצלמו להיותו קים במין, כי ישמור את נפשו מכל מאכל טמא אשר לא יאכל, למען יהיה חומרו זך ונקי ופרי קודש הלולים מחלציו יצאו, כי אם יטמא בכל אלה יתגשם חומרו ויתעבה מזגו, ופרא אדם יוליד אדמוני כלו ממהר לשפוך דם.

והן הן דברי ר' שמלאי: "כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף", בעבור אשר הארץ תוציא בהם חומרה טרם נברא ממנה האדם, "כך תורתו נתפרשה אחר כל בהמה חיה ועוף", כי הוא גם הוא יוצר וצר צורה, ועליו להכין חומר זך ולצרוף כבור סיגיו ויצא חוטר נחמד מגזעו נטע שעשועים, ובמה יזכה את חומרו לבל יהיה עלול לרע, אם לא על ידי מזונו אשר יאכל, והוא המחליף בשרו ודמו הנאבד על ידי ההתכה.

ובזה פי' רבנו (נ"י) [זצ"ל] את המדרש (ויק"ר יד, א) אשר יאמר פה: הדא הוא דכתיב (תהלים קלט, ה): "אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי" זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית, לא זכה אומרים לו יתוש קדמך". כי אם יזכה האדם את ארחו אומרים לו כי הוא הנעלה מכל הנבראים, באשר נוצר בסוף וחומרו טוב ויפה מחומר אשר נבראו המה, אולם אם לא זכה והלך אחרי שרירות לבו, אומרים לו ראה כי אפילו יתוש קדמך ואף אותה ברא אלקים טרם חוללת להחליש את כח האדמה אשר ממנה נוצרת וכל זאת לא הועיל לך, כי תלך אחר יצרך הרע.

ומה נמלצו לחיך את אשר פירש בזה רבנו (נ"י) [זצ"ל] את נוסח הברכה אשר אומרים על המילה: "אשר קידש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קודש ", כי לפי האמור, תנאי הראשון שיהיה זרעו זרע קודש, הוא מזונו אשר יאכל, ונוסף לזה עליו לשמור חוק נדות האמור פה בפרשה זו, ובכל זאת: "וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ", להסיר ערלת המעור להחליש התאוה, כאשר כתב הרמב"ם (גנו"ג כ"ג פמ"ט). וזהו שאומרים בברכה: "אשר קדש ידיד מבטן", סובב על המזון אשר בו ימלא את בטנו ויקדש את הילד הזה במצות הבטן, על דרך (משלי יג, כה) "צַדִּיק אֹכֵל לְשֹׂבַע נַפְשׁוֹ וּבֶטֶן רְשָׁעִים תֶּחְסָר" ואחרי כן "חוק בשארו שם", - הוא חוק נדות, כי חוק וזמן נתן לאשה להיות לה אורח כנשים "ושאר" היא האשה כאשר אמרו (יבמות צ ע"ב): "כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ כִּי הַקָּרֹב אֵלָיו" (ויקרא כא, ב) זו אשתו, ואחר כל אלה: "וצאצאיו חתם באות ברית קודש", כי נחוץ עוד לכרות את ערלת בשרו להחליש התאוה וד"ל.