שביבי אש
לסדר תצוה

וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר (כז, כ):

ברש"י: זך בלי שמרים כמו ששנינו במנחות (דף פו, א) : מגרגרו בראש הזית וכו'.

ועיין בשפתי חכמים אשר פירש, כי רש"י רצה לבאר איך מצינו שמן אשר שמרים אין בו.

ואמר רבנו (נ"י) [זצ"ל] כי לא דק, יען לפי דבריו לא תירץ מאומה, ועוד מי כתיב בקרא בלי שמרים, הלא זך כתיב, ושמן זך נמצא הרבה?

אבל אמר רבנו (נ"י) [זצ"ל] בפשיטות, כי תיבת "זָךְ" סובב על זית ולא על שמן, וכן מורה הנגינה כי שמן מופסק מזית זך, וגם ממה שכתב אחרי כן כתית מוכח כן, כי זה ודאי קאי על הזית ולא על השמן והיה לו להקדים כָּתִית לזָךְ - עיין באבן עזרא - ולכן פירש"י כמו ששנינו במנחות דקאי על הזית, כי יש זַיִת זָךְ המגרגרו בראש האילן.

לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (כז, כ):

ברש"י: מדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה (שבת כא, א).

ופירש בשפתי חכמים, לאפוקי שלא יניחנו וילך לו כל עוד שאין השלהבת עולה עכ"ל.

והנה גם פה במח"כ לא דק, והרואה בתלמוד (שבת כ ע"א) יראה כי מקרא זה להקל בא כי אין צריך להצית האור ברובו אלא עד שתהא שלהבת עולה מאליה עיין שם ברש"י ותוס'. ודרש כן, יען כתיב: "לְהַעֲלֹת" ולא כתב: "לַעֲלֹת", ושם (בשף כא ע"א) דורשים ג"כ דרשה זו, ולומדים ממנה חומרא, כי פתילות ושמנים שאין מדליקין בהן בשבת אין מדליקין בהן במקדש, יען צריכין תיקון והטיה גם אחר הדלקתן, ודורש כן כי כתוב: "לְהַעֲלֹת - עד שתהא שלהבת עולה מאליה", ר"ל כי אחרי הדלקתו לא יצטרך שום תיקון רק ידלק מאליו כל הלילה. אבל זאת שלא יניחנו וילך לו לזה לא צריך קרא, וגם אינו במשמע של לְהַעֲלֹת, ואדרבה מדכתיב בלשון הפעיל: "לְהַעֲלֹת", היה יכול ללמוד כי יניחנו וילך לו ודו"ק.