שביבי אש
לסדר צו

צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה (ו, ב):

ברש"י: אין צו אלא לשון זרוז, אמר רבי שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס.

וברמב"ן כתב כי רבי שמעון לא דיבר דבריו אלה פה, יען פה בתורת העולה אל יחסר לו מאומה בהקרבתה, ואדרבה היא מצוה שמתן שכרה בצדה, כי עור העולה לכהנים.

אולם רבנו (נ"י) [זצ"ל] אומר, כי דברי ר"ש פה כננו ועל אדני השכל הטבעו: כי הנה במד"ר (ויק"ר ז, א) פתח: זה שאמר הכתוב (משלי י, יב): שִׂנְאָה תְּעֹרֵר מְדָנִים, והאריך לבאר, כי שנאה אשר עורר אהרן בעשאו את העגל עוררה עליו דיני דינים ולא נזכר שם אהרן מראש הספר עד כה, רק "וְעָרְכוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֵת הַנְּתָחִים" (ויקרא א, ח), ואך תפלת משה עמדה לו לקרבו אל ה'. והנה אם כן הוא, דין הוא כי בציווי הראשון אחר קרבתו, ימצא אזהרה על סטאו אשר חטא.

וכבר האריך רבנו (נ"י) [זצ"ל] לפרש ומלתו אמורה, כי חטא העגל היה באשר מיאנו ישראל לשמוע בקול דברי אלהים חיים ומאסו בלימוד התורה ויבחרו להם במעשה מצות אנשים מלומדה, ואהרן גם הוא היה באותה עצה. - ולכן כאשר התפלל משה בעדו אל ה' והקריב אותו אליו לכהן לפניו, הורו לו, כי אם אמנם חפץ ה' מעתה בעולות וזבחים וגם המה יעלו לפניו לרצון, בכל זאת "שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת" (מלאכי ב, ז), להורות את העם, כי שמוע מזבח טוב ונבחר לה' עשות משפט וצדקה משור פר מקרין מפריס, למען יבקשו תורה מפיו ואל יוסיפו עולותיהם על זבחיהם לאכל בשר, כי תלמוד גדול מכולם שמביא לידי מעשה (קידושין מ ע"ב).

וזה שנאמר לו: זאת תורה העולה "הִיא הָעֹלָה", כי עיקר העולה היא תורת עולה וכאמרם (מנחות קי ע"א) "כל העוסק בתורת עולה מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב עולה", ונעלה היא תורת עולה מעולה כאשר כתבנו בזה בפ' ויקרא באורך עיי"ש, ולכן באזהרה זו, היה צריך זירוז יותר מפני שיש בה חסרון כיס לכהנים, כי אם יאלפם לדעת מה ה' שואל, אז יכלא העם להביא קרבנות באשר ישכילו ממוצא דבר כי עיקר העולה היא תורת עולה, ואז יחסר יביאנו "חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה" והבן.

וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ (ז, כד):

כבר הקשו בתלמוד (זבחים ע ע"נ) למה כתב באלה: "לֹא תֹאכְלֻהוּ", הלא אף בחלב כשרה הוזהרו, ומה גם בטרפה ונבלה? ודרשו באשר דרשו. עוד יש לשאול, מה זה "יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה" והיה לו לומר יעשה בו מלאכה?

ונראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל], כי אם אמנם התירה התורה את החלב לעשות בו מלאכה ולסחור מסחרו, בכל זאת אם ידיו ממשמשין בו תמיד, הלא יש לחוש אולי יבא לאכלו, ולכן מי אשר יחפוץ לשלוח יד בחלב לעשות בו מלאכה, תמיד צריך לפסלו תחלה מאכילת אדם שלא יבא לאכלו, וכאשר אמרו (פסחים כ ע"ב) דרמי ליה בכלי מאוס, וזהו שאמר: וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה, שיעשה אותו עומד רק למלאכה למען: "וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ" - שלא יכשל באכילתו ודו"ק.