שביבי אש
לסדר וארא

וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה (ו, ב):

במדרש ילקוט שמעוני (וארא רמז קעו): זהו שאמר הכתוב (תהליס נ, ז): "שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה יִשְׂרָאֵל וְאָעִידָה בָּךְ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי" אמר הקב"ה למשה בשביל שקראתי אותך אלהים, - שנאמר (שמות ז, א): "רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה" - אלהיך אנכי, לכך נאמר וידבר אלהים אל משה, ופלא להבין.

ונראה לרבינו (נ"י) [זצ"ל], כי הנה יש לשאול מדוע זה לא הגיעה מלאכות משה לתכליתה הנרצה, ונהפוך הוא, כי עוד עוררה את פרעה להכביד העבודה על האנשים, כאשר צוח משה (שמות ה, כג): "מֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ הֵרַע לָעָם הַזֶּה", ואל אמונה לא השיב לו על זה מאומה?

אולם נוכל לומר עפ"י המדרש ילקוט (וארא רמז קעח) אשר יאמר על פסוק (הושע ב, א): "וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר-יֵאָמֵר לָהֶם, לֹא-עַמִּי אַתֶּם, יֵאָמֵר לָהֶם, בְּנֵי אֵל-חָי": "משל למלך שכעס על אשתו ושלח אחד סופר לכתוב לה ניטה, עד שלא בא הסופר נתרצה המלך לאשתו, אמר המלך אפשר שיצא סופר הזה מבאן ריקם, אלא בא שאני כופל לה כתובתה". וכן שלוחי ההשגחה אינם יוצאים חנם, ואם יצאו מלפניו מלאכי זעם לעשות כלה ונתרצה, והנשפטים שבו מדרכם הרעה אזי משלחת מלאכי רעים אלה יתהפכו למלאכי רחמים להוסיף להם ברכה עד בלי די.

וכן אמרו במי נח אשר כתוב (בראשית ז, יב): "וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ", כי ה' המטיר גשמי נדבה, ואם ישובו אל ה' יהיו לברכה ולא לקללה, אולם כאשר עמדו במרדם ויוסיפו לעשות הרע, נהיה הגשם למבול לשחת כל בשר. וכן הוא אצל הטובה, אם שלח ה' ממרום את משרתיו להטיב, והאנשים ההמה התיצבו על דרך לא טוב לעשות הרע, יהפוך ה' את הברכה לקללה, למען לא יהיה שלוחו של מקום יוצא חנם.

והנה זקני ישראל חטאו באשר לא רצו ללכת לפני פרעה ונשמטו והלכו להם אחד אחד, כמו שכתב רש"י על: "וְאַחַר בָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן" (ה, א), ונם נענשו עבור זה כידוע, עכ"פ חטא זה נרם שלא יהיו ישראל נגאלים מיד אכן באשר משה ואהרן לא יהיו הולכים אל פרעה לחנם, הפך ה' את לב פרעה להכביד העבודה על בני ישראל.

ועל זה כידועונן המדרש את דבריו: "שִׁמְעָה עַמִּי וַאֲדַבֵּרָה", אף אם אדבר קשות על אויבך ומנדך, הוי זהיר ברוחך שלא תחטא בנתיים ותגרום כי אשיב מעליו אפו ולהפכו עליך, למען לא יהיו שלוחי חנם: "אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי", סובב על משה אשר העמיק שאלה: "לָמָה הֲרֵעֹתֶם", באשר אמרתי לו: "נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה", לעשות בו משפט חרוץ, ועתה - "אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ אָנֹכִי", על ידי החטא אשר נתהווה בנתיים ונתהפכו רחמים לדין, וזהו שאמר: וידבר אלהים אל משה.

וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה ,  הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה (ו ט-יב).

רבים תמהו, הלא אם בנ"י לא שמעו אליו היה מקוצר רוח ומעבודה קשה, וא"כ איך יוכיח מזה כי פרעה בטח לא יתן אוזן קשבת לדבריו.

ונראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל], כי הנה אמרו במדרש (שמו"ר ו, ה), כי לכן לא קבלו בני ישראל את דברי משה, יען לא רצו לסור מאחרי אלהי הנכר, ולפי הנראה דרשו זאת, יען דברי משה אל ישראל פתחו באני ד', וגם כלה הכתוב "אֲנִי ה'", מזה נראה כי רצה לומר כי לא שמעו אל משה מה שאמר להם "אֲנִי ה'" ומיאנו לקבל אלהותו, ומפרש "מִקֹּצֶר רוּחַ", כי קצרי דעת ונסי השכל היו להתבונן בה, "ומעבודה" היא עבודת בעל פעור "קָשָׁה" עליהם פרידתו. וא"כ היטב נכון אמר משה: הן בני ישראל לא שמעו אלי. - להאמין בה' אלתי אבותם, "וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה" - אשר לא ידע את ה' ולא שמע ממנו.

וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ וכו' (ט, יט).

ויש לשאול אם חפץ ה' להמיתם ולכלותם, מדוע זה העיד בהם כי יאספו הביתה, ואם יחפוץ איש להכות באגרוף רעו, הכי יאמר אליו החישה מפלט לך והסתר ממני?

ונראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] לומר בזה, כי רק לכן המטיר ה' עליהם ברד ונחלי אש, למען השחית להם את כל תבואתם בשדה לשבור להם מטה לחם ולכלותם בערב, ולכן מכת ברד קשה מכל תלי וכל מכה אשר הביא ה' עליהם, כאשר כתב רש"י לעיל (ט, יל) על: הנני מביא את כל מגפותי: "שקולה מכה זו כנגד כל המכות", יען כי טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב (איכה ל, ט). ומעתה אם מקניהם, ורבים מעמי הארץ האכרים ועובדי אדמה יפלו פגריהם על פני השדה כי ישמידם הברד הכבד מאוד, א"כ לא תהיה מכת ברד מכת רעבון, כי הנשארים בעיר יחיו את נפשם מאת אשר ישאיר להם הברד, אולם אם הברד לא יגע בהם ובמקניהם לרעה ולא ימותו בשדה, אזי רעב של כליה יבא עליהם להכרית אוכל מפיהם וכלה יעש להם, לכן אמר להם: "וְעַתָּה שְׁלַח הָעֵז אֶת מִקְנְךָ".