שביבי אש
לסדר וישב

נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲו‍ֹת לְךָ (לז, י):

ברש"י: והלא אמך כבר מתה, והוא לא ידע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו (בר"ר פד, יא). ורבותינו למדו מכאן: "שאין חלום בלא דברים בטלים (ברכות נה ע"א), ויעקב נתכוון להוציא מלב בניו וכו'.

רבים תמהו, למה בפירוש הראשון אמר כי יעקב לא ידע שהדברים מגיעים לבלהה, הלא אפשר כי ידע אלא להוציא מלב בניו אמר כן, וכמו שאמרו לדעת רבותינו.

ואמר רבנו (נ"י) [זצ"ל] לישב בטוב טעם ודעת, כי זה שאמרו כי להוציא מלב בניו אמר כן, הוא מפני שכתב אח"כ (פסןק יא): "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר", מזה נראה כי האמין בדברי החלום.

אולם הרואה במדרש אשר ממנו נלקח הפירוש הראשון אשר הביא רש"י, יראה כי מפרש: וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר, רוח הקודש אומרת שמור את הדברים שעתידין ליגע. וכתב שם בפירוש מהר"ז, כי דורש כן, יען כתוב: "אֶת הַדָּבָר" ולא כתב: "אֶת הַחֲלוֹם", נראה כי שמר את הדיבור, דבר ה' אשר הודיע אותו, ואם כן אין צורך לומר כי להוציא מלב בניו אמר כן, יען לכן שמר את הדבר, באשר רוה"ק אמרה לו אח"כ כי יבאו הדברים. ואדרבה, הוצרכנו לתקן את החלום שלא יהיה בו דבר בטל, יען כי רוה"ק הסכימה עמו ואמרה כי כן יהיה.

אבל רבותינו אשר אמרו "מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים", ע"כ שהם מפרשין: "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָרו" כפשוטו, דאם נאמר כי רוה"ק אומרת כן, א"כ לאו חלום בלחוד הוי, ואם כן איך שמר אם לא ידע כי אין חלום בלא דברים בטלים, אלא ודאי ידע, ורק להוציא מלב בניו אמר כן ודו"ק.

וַיִּמְצָאֵהוּ אִישׁ וְהִנֵּה תֹעֶה בַּשָּׂדֶה וַיִּשְׁאָלֵהוּ הָאִישׁ לֵאמֹר מַה תְּבַקֵּשׁ (לז, טו):

ברש"י: זה גבריאל, שנאמר (דניאל ט, כא): וְהָאִישׁ גַּבְרִיאֵל.

ועיין בשפתי חכמים, מה שהכריח מדוע הוציא האי איש ממשמעותי' לומר כי מלאך היה.

ולרבנו (נ"י) [זצ"ל] נראה פשוט, יען יוסף היה מחזר אחר אחיו, ועיניו היו משוטטות אנה ואנה איפה הם רועים, א"כ עליו היה לחזור אחר האיש ולשאלו, והיה לו לכתוב וימצא יוסף איש וישאלהו על אחיו, אבל כאן כתוב שהאיש מצא את יוסף ונכנס עמו בדברים, לאמר "מַה תְּבַקֵּשׁ", ורק או שאל לו יוסף: "הַגִּידָה נָּא לִי אֵיפֹה הֵם רֹעִים", מזה מוכח כי מלאך היה, רואה ואינו נראה, והוא מצא את יוסף, אבל יוסף לא מצאו עד שנגלה אליו ושאל אותו מַה תְּבַקֵּשׁ ודו"ק.

וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם (לז, כד):

בבעל המורים: ב' במסורה הכא, ואידך: כי לא דבר ריק הוא מכם (דברים לב, מז) ונראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] לפרוש, ע"פ מה שדרשו (ירושלמי פאה פ"א ה"א) כי לא דבר ריק הוא מכם, אם ריק, ריק הוא מכם, כי אתם לא תבינו כי מופת הוא וה' הוא העושה נפלאות גדולות לבדו ואין איש יודע עד מה, כי הרבה פעמים אין בעל הנם מכיר בנסו (נדה לא ע"א), אבל צריך להאמין כי מה' כל מצעדי גבר כוננו והכל נעשה בהשגחה עליונה, וזהו שאמר: כי לא דבר ריק הוא, ואם אמנם נראה לעינים כי ריק, אין זה אלא מכם, כי אתם לא תראו בחוש, אולם ידו בכל משלה.

והנה ראובן הוא שנתן עצה להשליך את יוסף הבורה, ורצה בזה להצילו מיד אחיו ולהשיבו אל אביו, בחשבו כי הבור ריק ושמה לא יקראנו אסון ופגע. אולם לא כן היה, כי בקצותיו היו חורי פתנים ומאורת צפעונים אשר עיני ראובן לא ראו, וה' הציל אותו מיד כל אלה, והם לא ידעו כי נעשה לו נס בסתר. וזה שאמרה המסורה: כי לא דבר ריק הוא מה', ואף אם ריק הוא מכם ולא תראו בעיני בשר, תדעו כי יד ה' עשתה זאת, והראיה: והבור ריק אין בו מים אבל נחשים ועקרבים יש בו ודו"ק.