שביבי אש
לסדר ויגש

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה (מד, יח):

במדרש (נר"ר צג, ז): זהו שאמר הכתוב: "הַחָכְמָה תָּעֹז לֶחָכָם מֵעֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים אֲשֶׁר הָיוּ בָּעִיר" (קהלת ז, יט), "כיון שראה יוסף סימנים של יהודה שהוא כועס, בעט בכסא ונעשה גל של צרורות, בקש יהודה להוציא חרבו מתערה ולא הוי מצי אמר דין ודאי ירא שמים הוא".

ופלא להבין מה ענין גבורה לחכמה, ופירש לנו רבנו (נ"י) [זצ"ל] בשם אביו הגאון זצ"ל, כי יוסף הצדיק באשר ראה את יהודה שהוא כועם והטיח נגדו דברים כאשר אמרו ז"ל (ב"ר צו, ו): כי כמוך כפרעה, "גוזר ואינו מקיים, ואהרוג אותך ואת אדוניך", הי' לו להשיב לו בחמת המלך מלאכי מות, כי איך מלאו לבו לבזותו עמו בבית והוא יושב על הכמא, אבל מרוב חכמתו וענותנותו לא ענהו כאולתו וקיבל חירופיו וגידופיו, ובעט בכסאו עד שנחשב בעיני עצמו כאלו יושב על גל צרורות, עד שכעם יהודה שככה על כרחו, כי מי יוכל לכעוס עוד אם רואה שהמלך יושב על הכמא שותק לבזיונו ויהי כמחריש, ובחכמה זו גהר את אחיו אשר עמדו להחריב את כל העיר כקבלת חז"ל.

וְלֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו (מה, ג):

במדרש (בר"ר צג, י): אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין וכו', יוסף קטנן של שבטים לֹא יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו, לכשיבא הקב"ה ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, שנאמר (תהלים נ, כא): "אוֹכִיחֲךָ וְאֶעֶרְכָה לְעֵינֶיךָ" על אחת כמה וכמה, ונראה לרבנו (נ"י) [זצ"ל] כי הנה התוכחה היותר גדולה היא, אם יכיר האדם את גדולת ה' ויתבונן ברוממותו, אז עד מהרה תכסה בושה פניו וירץ להיות נחבא אל הכלים, בחשבו איך עפר ואפר כמוהו יציר אדמה יחטא לפני אדון כל היצורים מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ולא יצטרך לשים חטאיו נגד פניו כדי להוכיחו. וזאת ראינו אצל יוסף, כאשר התודע אל אחיו ואמר "אֲנִי יוֹסֵף" וראו אותו פנים אל פנים, הורידו לארץ ראשם ואין מלה בפיהם לענות אותו דבר, כי נבהלו מפניו. ולכן דן קל וחומר על אחת כמה וכמה, אם יבא הקב"ה עם כל כבודו כליל בהודו והדרו ויוכיח כל אחד ואחד לפי מה שהוא, ר"ל כי ע"י שיתגלה לכל אחד ואחד, לפי מדרגתו שיכיר גדולתו יתברך, בזה עצמו יוכיחנו כמו שנאמר: "אוכיחך" באשר - "אערכה" "לעיניך" כבודי והדרי, ובזה תתוכח וד"ל.

אַל תִּרְגְּזוּ בַּדָּרֶךְ (מה, כד):

ברש"י: אל תתעסקו בדבר הלכה, ד"א אל תפסיעו פסיעה גסה ותכנסו בחמה לעיר.

ואמר רבנו (נ"י) [זצ"ל] דרך רמז, כי הנה אמרו חכמינו ז"ל (שכות ה ע"'א), לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על היצר הרע, נצחו מוטב ואם לאו משכהו לבית המדרש, ואם לאו יקרא קריאת שמע, ואם לאו יזכיר לו יום המיתה.

והנה הראשונה והאחרונה מסגולות האלה אשר בהמה נוכל להכניע היצה"ר, לכל אחת יש מקום. וזמן להשתמש בה ולאו כל אנפין שווין, ולמשל לשכך כעם וחימה לא יועיל מה שילמוד תורה, כי עוד יעורר חמתו כמה שאמרו (מעגיח ד ע"א) אורייתא היא דמרתחא ביה, וכן למי שהוא עצוב רוד, אם יזכיר לו יום המיתה יוסיף עצב ויגון כמובן. אולם ק"ש הוא דבר השוה לכל, תסיח דאגה מלב איש, ותסיר קנאה, גם תשכך כעם וחרון, יען כי היא תעורר את האדם לירא את ה' ולקבל הכל באהבה והכנעה למען לא ימרה את פי ד'.

והנה למעלה כתוב כי אמר להם יוסף: "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם" (מה, ה), - ולכאורה יפלא, הלא עצב וחרון מתנגדים המה זה לזה?

וכמדומה לרבנו (נ"י) [זצ"ל], כי ראה במפרשים, כי באשר יוסף היה נבוך במחשבתו, אם אחיו כבר מודים לו שהוא ראוי להיות מלך עליהם, יען כי הוא עומד במעלה גבוהה מהם ולו יתר שאת, וגם כי הוא בן רחל עקרת הבית ולו נאוה מלוכה, וא"כ הלא יתעצבו האנשים האלה מאוד על אשר עשו לו ככה למכרו ממכרת עבד, או אולי עודם במרדם יעמדו, באמרם כי אין לו למשול עליהם, ואז הלא עוד יחרה אפם כי מדויל ידיהם משתלם להם, יען על ידי מה שעשו המה עימו ומכרוהו לעבד עלה לגדולה להיות שליט הארץ. גם חשב יוסף, אולי מקצת אחיו אוחזים בשיטה הראשונה ומתעצבים מאוד ומקצתם אוחזים בשיטה אחרונה, וישאו בשרם בשניהם, ולכן אמר להם, אל תעצבו וגם אל יחר בעיניכם, לעומת העצבים אמר: "כִּי לְמִחְיָה", וא"כ הגיעה לכם מזה טובה גדולה, ולכן "אל תעצבו", ולעומת - "אל יחר בעיניכם" אמר: "שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים", והוא עשה לי את כל הכבוד הזה ומי ישובנו.

והנה התורה נקראת דרך כאמרם (קידושין דף ב ע"ב), יען כתוב (שמות יח, כ): "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ", ומיתה ג"כ נקראת דרך ככתוב (יהושע כג, יד) "וְהִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ הַיּוֹם בְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ". - הומה (השמש) היא רומזת ליראת ה' כאמרם (תהלים עב, ה) "יִירָאוּךָ עִם-שָׁמֶשׁ", כמו שהשמש משתחוה לקונה בשקיעתה. וזה שאמר להם יוסף: "אַל תִּרְגְּזוּ", ר"ל אל תרגזו את יצרכם הרע - "בַּדָּרֶךְ", לא בתורה ולא בהזכרת יום המיתה אשר המה נקראים "דרך", כי נגד עצבות או חרון לא יועילו. וזה שאמרו: "אל תתעסקו בדבר הלכה" זו תורה, "ואל תפסיעו פסיעה גסה", היא הזכרת יום המיתה שהיא פסיעה גמה - היום כאן ומחר בקבר - אבל, "תכנסו בחמה" - היינו ק"ש, שהיא תעורר יראה, ונמשלת לחמה ששוקעת במעריב כדי ליתן שלום לקונה בזה תכנסו לעיר, ואז אשריכם וטוב לכם ודו"ק.