שביבי אש
לסדר וישלח

עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה (לב, ה):

ברש"י: עם לבן גרתי ותרי"ג מצות שמרתי.

רבים תמהו, הלא לא קיים מצות כיבוד אב ואם כאשר באמת נענש על זה, ואם כן חסר אחד ממנין תרי"ג?

ואמר רבנו (נ"י) [זצ"ל] כי כיבוד אב ואם באמת הוציא מן הכלל באמרו: "וָאֵחַר עַד עָתָּה", ר"ל תרי"ג מצות שמרתי חוץ מזה מה שאחרתי עד כה ובטלתי כיבוד אב ואם, ואף על זה תשוב אשמתי בראשי לעת מצוא, על ידי: "וַיְהִי לִי שׁוֹר", הוא מעשה יוסף אשר נקרא שור וכנאמר (דברים לג, יז): "בְּכוֹר שׁוֹרוֹ" וגו', "וַחֲמוֹר" זה שכם בן חמור שענה את דינה, ולכן עתה ה' לי לא אירא ממך ודו"ק.

וַתִּגַּשְׁןָ הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וַיִּשְׁתַּחֲווּ וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ (לג ו-ז):

פירש רבנו (נ"י) [זצ"ל] כי לכן כתב אצל השפחות וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לשון נקבה, יען שתים היו ונופל עליהן לשון רבים, לכן נתן אותם לעיקר והילדים טפלים להם, אבל בלאה אשר עליה לבדה לא יפול לשון רבים רק על ילדיה שרבים היו, כתיב "וַיִּשְׁתַּחֲווּ" לשון זכר. אבל ביוסף ורחל שיחידים המה, אצל כל אחד לבדו היה ראוי לכתוב וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ כמו אצל השפחות, כי האמהות המה העיקר, אולם יען יוסף נגש לפני רחל באמרו אמי יפת תואר וכו' כמו שפירש רשיי, שאשר על כן הקדים אותו לפני אמו, כתב וַיִּשְׁתַּחֲווּ לעשות יוסף לעיקר, והוא פשוט ודו"ק.

וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם וכו' וַיִּחַן אֶת-פְּנֵי הָעִיר (לג, יח):

אמרו בגמ' (שבת לג ע"ב): מרחצאות תיקן להם, שווקים תיקן להם, מטבע תיקן להם.

וכתב בשל"ה הקדוש (שער האותיות אות ד), כי כוונת הגמ' היא על שלשה השלמות אשר בהן יהיה האדם שלם, שלמות הגוף הוא המעשה, שלמות העיון הוא הלמוד, ושלמות הממון. והנה יעקב אבינו בא בשלש אלה שלם לעיר שכם, ולימד דעת את העם והמעשה אשר יעשון אשר יגיעו בהמה לשלמות אלו.

ולרבנו (נ"י) [זצ"ל] נראה לומר, עפ"י מה שכתבו חכמי האמת, כי אם הצדיק נהנה מדבר מה, אזי יתוקן אותו דבר והגיע לתכליתו הנרצה. וגם מי שפעל ותיקן ענינים למלאות תאותו, אם אח"כ הצדיק בא ונהנה ממה שפעל ועשה, יתוקן האי גברא דלא טרח בחנם כידוע, ואסמכוה אקרא (עיין איוב כז, יז): יכין רשע וצדיק ילבש.

ולפי"ז נאמר, כי לאנשי שכם היה להם גם מלפנים מרחצאות שווקים ומטבעות אשר עשו המה להם, אבל אחרי שבא יעקב שמה ונהנה מכל אלה, עשה להם חנינה, כי נתקן הכל על ידו ודו"ק.