שביבי אש
לסדר יתרו

וַיֹּאמֶר אֶל מֹשֶׁה אֲנִי חֹתֶנְךָ יִתְרוֹ בָּא אֵלֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּשְׁנֵי בָנֶיהָ עִמָּהּ (יח, ו):

ברש"י אם אי אתה יוצא בגיני צא בגין אשתך ואם אין אתה יוצא בגין אשתך צא בגין שני בניה.

עיין בשפתי חכמים, ופירושו לא נהיר.

ונראה לרבנו (נ"י) [ונ"ל] לומר בפשיטות, כי אצל הצדיקים בניהם חביבין עליהם יותר מנשיהם, וכאשר הקדים יעקב את ילדיו לנשים (בראשית לג, ב), ומה כי אשתו אהובה יותר מחמיו אצל כל אדם, ומדוע זה העמיד יתרו את עצמו ראשונה ועיקר, ואשת משה טפלה לו, ובניו טפלים לאשתו, והיה לו להודיעו לאמר: בניך ואשתך ואני חותנך באים אליך?

לכן מפרש רש"י, כי מה ששלח אליו לא היה כדי לבשרו בשורה טובה כי באים הם, כי אילו כן המה, לא היה מקדים את עצמו לאשת משה לחשבה עם בניה אחרונים, אלא חפץ יתרו שיצא משה לקראתם, לכן צוה אותו: צא בגיני, ואם לא, צא בגין אשתך שהיא חשובה לך ממני, ואם לא צא בגין בניה שהם חביבים מכולם וד"ל.

וַיָּבֹא אַהֲרֹן וְכֹל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֶאֱכָל לֶחֶם עִם חֹתֵן מֹשֶׁה לִפְנֵי הָאֱלֹקִים (יח, יב):

ברש"י: ומשה היכן הלך וכו' אלא שהיה עומד ומשמש לפניהם לפני אלהים, ומפורש כאן שהנהנה מסעודה שתלמידי חכמים מסובים בה כאלו נהנה מזיו השכינה (ברכות סד ע"א).

והנה שתי דרשות אלו חולקות זו על זו, וכשזו קמה זו נופלת, ואם נאמר כי משה היה עומד ומשמש, אז לא נוכל לאמר כי לפני האלהים הוא לפני משה וכל הנהנה וכו', ואם נאמר כי לפני האלהים הוא לפני משה, לא קשה משה היכן היה, כי לפני אלהים היינו לפני משה, ולכן מן התימה מדוע לא כתב רש"י על ויבא אהרן בשם: דבר אחר, כל הנהנה וכו' וצ"ע. [ועי' במס' ברכות שם במקור דרשת חז"ל המובא ברש"י].

שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ (כ, ט):

ברש"י: כשתבא שבת יהיה בעיניך כאלו כל מלאכתך עשוי' שלא תהרהר אחר מלאכה. ובמכילתא (יתרו פרשה ז) מוסיף ואומר: דבר אחר שבות ממחשבת עבודה.

והנה שני פירושים האלה רוצים לתרץ איזה מצוה יש בעבודה ששת ימים עד שצוה וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ, ולכן מפרש כי הציווי סובב על שבת, לומר כי אם יצא שבת יהיה בעיניך כל מלאכתך כעשויה אף כי עוד לא עשאה. אבל עדיין צריכין אנו לפרש ראשית הקרא שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, ולכן מביא דבר אחר, ומפרש שבות ממחשבת עבודה, כי מזהיר הוא אותנו לעשות מלאכתנו בפועל ממש ולכלותה בששת הימים, כדי שלא נצטרך לחשוב בשבת מחשבת עבודה, ושתי דרשות אלה עולות בקנה אחד והכי קאר: "שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד" בכל אומץ ידך לגמור את מלאכתך כלה, ואם יקרה פעם כי לא תוכל לכלותה, אזי "וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ" יהיו בעיניך כאלו עשיתם ודו"ק.