שביבי אש

ב"ה

ראש דבר

מי לא יקוה לאור שחר! ומי לא ישיש לקראת מוצאי בוקר המגלה כל חמודי תבל לעין רואה! - מי מאתנו תלמידי רבנו שליט"ה אשר לא חכה בכליון עינים מתי יצאו דבריו לאור עולם כליל בהודם והדרם, ומתי תופיע עליהם נהרה. ומי הוא זה אשר לא ישיש על אמרותיו כמוצא שלל רב, הלא זה כמה נכסוף נכספנו לראות כי חכמתו בחוץ תרונה ובה ישיחו חכמים ונבונים, ומה מאד כלתה נפשנו להתעב בזיו תורותיו המשמחים לב ונפש, הלא אך לזכרם תאבה נפשנו -. אכן רבנו נ"י לא רצה לשלח פארותיו חוצה ובכן נשארו הגיוני רוחו כאבני נזר מתנוססים עלי גליון ותהי תפארתם בכתובים, וקוינו לאור ואין - לאילת השחר ולא מצאנו. אכן זה זמן לא כביר בהתאסף ראשי עם ישורין מפה, יחד עם כל העדה לעשות יום משתה ושמחה ולשוש משוש בקול המון חוגג, ביום מלאת חמשה ועשרים שנה מעת אשר הורם רבנו נ"י לשבת על כסא הרבנות לשכון כבוד בתוכם - בעת ההיא כאשר בני הקהלה חלו פניו במנחה וקרואי מועד אנשי שם אשכר הקריבו, ואך בידינו תלמידיו החוסים בצילו תשורה אין להביא, לעשות לו יקר וגדולה, אז התנוממה בנו רוח עצה כבקש מלפניו ולהתחנזן לו לתת את כשלתנה להוציא לאור איזה חידושי תורה, לעשותם עטרה לראשנו, והוא בטוב לבו נשא פנינו גם לדבר הזה, ויתן אותנו להפיץ על פני תבל את המעט אשר שמענו מפי קדשו ואשר נמצא אתנו אנה ואנה בכתובים, ואם אמנם זה המעט אשר ישנו בידינו מרבי תורתו הוא רק כשבולת אחת מגורן מלא עמיר, בכל זאת כמו חלב ודשן שבעה נפשנו וניתן אומר המבשר צבא רב להודיע לכל התלמידים באשר הם שם כי יהל הילל בן שחר.

והנה ידינו עשו ב"ה תושיה ואספנו אחד לאחד את חידושי רבנו נ"י הנמצאים ביד התלמידים זעיר שם זעיר שם עד אשר היו לספר, נחמד למראה ותאוה לעינים כאשר עיני הקורא תחזינה משרים, בו נמצא דברים רמים ונשגבים אשד על אדני האמת הוטבעו חידושים יקרים מפז ומפנינים, לא יערכם זהב וכתם אופיר, וכל חפצים לא ישוו בהנה - ואך לסותר נחשוב לתאר בשרד מה רב טוב הצפון בו, כי מי הוא זה מתלמידי רבנו אשר לא ידע את דרכי רבנו, את משפטו ואת שיחו, כי הוא יכהן רפא בחכמה ודעת והליכות עולם לו. הודו כזית וחסנו כאלון, בו נחזה הרגשה רצון ושכל ישר אשר הלת לו אלהים מנה אחת אפים, והולך הוא משרים לבאר כתבי קודש בטוב טעם ודעת וישפוך עליהם מלוא הספל טללי אורות, ובגדי מחלצות שביסים ושהרונים ילבוש את אגדות חכמנו ומדרשיהם וישם עטרה לראשם, אולם עוד יותר מזה נפלאו דרכיו בתלטוד ופוסקים בפלפול חרוץ וסברה ישרה, שטה נראה רוח ההיה באופני לימודו כי יוצא הוא בעמבוה הראשונים לכלכל דבריו בדעת וביושר, ובעומק בינתו מגלה נסתרות מפענח נעלמים, מה נעמו דרכיו ומה נהדרו סברותיו, הנם יוצאים חוצץ כלם שבעתים מזוקקים.

ואם אמנם רם אל התלמידים עינינו אשר תורת רבנו נ"י רומם על שפתותיהם, למען תהיה לזכרון לפניהם כל הימים, וכל מגמתינו להיותה שעשועים אצלם יום יום אולי יבנו גם הם ממנו, לאלף ארחו ולצאת בעקבותיו, בכל זאת אור זרוע הוא גם לגדולים חקרי לב, וחכמים ונבונים לאורו יסעו וילכו, כי במקומות רבים בתלמוד ומפרשיו אשר הם כחידה ואין יודע פשר דבר יבקיע כשחר אור ויצא לנוגה זרחם, ובמקום אשר יחשכו ככבי נשף, יגיה אור הדש וישים מדברו כעדן, ורבות פעמים יורה רבנו ני' כי במלה אחת בתלמוד וגדולי הראשונים רמזו על פלפול גדול ועצום בדברי האחרונים, אמנם מה לנו להתהדר במלין, הלא דברי הספר פנימה יעידין ויגידין את הכל -. והנה ידענו גם ידענו כי לא תהיה תפארת רבנו ני' על הדרך הזה לצאת בעלים מספר ודברים אחדים, אכן הלא כבר אמרנו כי כבוצר משיב ידו על סלסלות היינו, ולמלקט שבלים אחרי הקוצרים דמינו, ללקט באמרים הנפוצים ביד התלמידים כה וכה ולסדרם על סד. נכון לחברם אל ספר, ולכן קראנו שמו שבבי אש יען אלה הדברים הנאמרים פה המה רק כשביבים וזיקות מן האש הגדולה, ואם אלה ימצאו חן בעיני חכמים ונבונים, אז גם רבנו נ"י אל ימנה הטוב מבעליו, ויפתח את אוצרו הטוב, בו כל מגד, כל חן, כל יופי, עם כל שכיות החמרה, להוריק ברכה עד בלי די, ואז יזל מים מדליו מים חיים אשר לא יכזבו לעולם. ומעתה עלינו תלמידי רבנו נ"י להודות לה' אשר הביאנו עד הלום לראות את דברי רבנו ני' יוצאים לאור לתפארת עולמים, כלם נחוכים למבין וישרים למוצאי דעת לרוות בהם את נפשות הצמאים לדבר ה', ישוטטו בהם רבים ותרבה הדעת - ובזה נצא מאת פני רבנו ני' בשלום וברכה, יתן ה' לו כח ועצמה .להוסיף אומץ בתורת ה' ועוד ינוב בשיבה דשן ורענן יהיה, יפרח כזית הודו ויך שרשיו כלבנון, ויחי עוד לנצח ועד עולם יראה אור, יחי ביתו ה-ם ויהיה לטשם ולתפארת לבית ישראל. אמן.

פי המדבר בשם כל חברי התלמידים, אנכי המסדר:

יוסף שאול שטיין
בלאאמ"ו מו"ה משה זצ"ל.

פה קלימזענבירנ ל"ג בעומר ת"רסג לפ"ק.

כל שגיאה אשר תמצא בספר הזה יחלנה הקורא בי:

ה מ ס ד ר.